של נטפליקס הודעת פטירה עיבוד קולנוע לסדרת מנגה יפנית פופולרית, יוצא בקרוב לשירות הסטרימינג. הביצוע של אדם ווינגארד לסרט, שהועבר לבית הספר התיכון בסיאטל עם נט וולף כמוביל, היה נושא למחלוקת מכיוון שהוא הרגיש פחות כמו שינוי השראה ומהורהר ויותר כמו, שטיפה לבנה נוספת של סיפור יפני. . הביקורות הראשונות יוצאות כעת לסרט, והן מציעות שהעיבוד לא יהיה גדול מדי.
זה לא אומר שכל היבט בסרט נבדק בצורה מחרידה. מבקרים רבים חלקו שבחים על הופעות בודדות. אצל IGN , בלייר מארנל היה די מעריץ של רייוק של וילם דפו, ודייויד ארליך Indiewire , למרות ביקורת על חלק ניכר מהסרט, לא יכול היה שלא להימשך אל L של לייקית סטנפילד, אותו הוא מתאר כישר מתוך אנימה.
אם כי, כמובן, חלקם מצאו את הדמויות האלה גַם קרוב להגזמה בסגנון אנימה, המזהה את אחד האתגרים המרכזיים בעיבודים בשידור חי של מאפייני אנימציה. למען האמת, בזמן שאהבתי הודעת פטירה כשהוא צבר פופולריות לראשונה, אני מבין עכשיו שזה לא כל כך מדהים או פורץ דרך של סיפור, ואפילו עיבוד נאמן לא יהיה כל כך מושך אותי עכשיו. ובכל זאת, מאכזב לראות סרט נוסף שמוקף בסוג כזה של מחלוקת נכשל, מכיוון שהוא מדגים שהוליווד עדיין מתקשה להבין כיצד להתאים אנימה.
בסופו של דבר זה נושא מפתח ברבים מהביקורות, אשר בהכרח משווים אותו לחומר המקור ומוצאים שהוא לא עומד בקנה אחד. כמעט כולם מצביעים על חזרה רדודה של היצירה המקורית, ומקוננים על הפוטנציאל הבלתי ממומש של הסרט. בכל מקרה, הנה כמה קטעים של מה שהיה למבקרים לומר על הסרט של נטפליקס. כל אלה לוקחים מעולים ומהורהרים שאני ממליץ לקרוא:
avengers infinity war reel
שטיפת הלבנה אינה מעשה אסתטי גרידא; זה תמיד אינדיקציה לריקבון עמוק יותר. במקרה זה היא הצביעה על חוסר יכולת או חוסר רצון לעסוק באופן משמעותי בחומר המקור. הסיבה היחידה לקחת סיפור יפני ייחודי כל כך ולהשתיל אותו לסיאטל היא לחקור כיצד השאלות המוסריות הקוצניות שלה עשויות לעורר תשובות שונות בהקשר אמריקאי, לכן בשביל זה לשחזר לכולם אבל למעט את אמריקה ללבנותה זה מעיד על היעדר הקשר יותר מכל דבר אחר.
זהו הסימפטום הבולט ביותר של סרט שלא מצליח לחקור לחלוטין את הנחת היסוד שלו ומבזבז קומץ הופעות מטופשות ומידה גרגרנית של אלימות יתר בשירות מבוי סתום מוחלט. מדוע לעבור את כל הצרות בהגדרת הערת המוות באמריקה אם אינך מתכוון להגדיר אותה לאמיתית?
הגרסה המחודשת האמריקאית של הבמאי אדם וינגרד לנטפליקס היא עיבוד האנימה האחרון שנגרם לתרגום (ולבן). מותחן האימה החדש הוא גביני, אסיני, מפותל ומגוחך. בצד החיובי, אם גלגלי העיניים שלך זקוקים לאימון נמרץ, זה יגרום להם להתגלגל ללא הפסקה .... על ידי הסצינה האחרונה שלו, הוא הופך לייאוש חייתי, נהם מכעס, האור נעלם מעיניו. אני יודע איך הוא מרגיש.
הודעת פטירה הוא כמעט סרט B איתן, אך בהתחשב בכך שלא הייתה כוונתו של וינגארד או נטפליקס, זה הופך את המצגת כולה למצערת. מותחן המסתורין של חתול ועכבר רצוף דיאלוג מפתה שלפיו נחגג המנגה של צוגומי אוהבה וטקשי אובאטה לא קיים בעבודתו של וינגארד. כמעט כל החלטה או רמז מטומטמים עבור הקהל, אבל זו לא העבירה הגרועה ביותר שלה. הדמויות אינן קרובות מסקרנות, חביבות או משכנעות כמו תפיסותיהן של אוהבה ואובאטה. הודעת פטירה מתעלם מדמויותיו, בוחר לשים את דגשו על הזוועות הפיזיות הקשורות למחברת ההורגת במקום לדרמה הפסיכולוגית המתפתחת סביבה.
אני עדיין מתלבט אם לצפות בסרט או לא, אבל האם תבדוק אותו ב -25 באוגוסט?
(תמונה: Netflix)
