איך יום אחד בכל פעם התמודד עם בריאות הנפש בעוצמה

כל יום בעיתו

כל יום בעיתו היא אחת התוכניות הטובות ביותר של נטפליקס, ללא הרף. הסיטקום המקסים והמנצח עובד גם כסיפור משפחתי מצחיק וגם ככלי לפרשנויות חברתיות ולעולם לא מקריב קורת רוח להעברת המסר. מהפריווילגיה ועד המיניות, ענייני הוותיקים ועד הגזענות נגד לטינקס, התוכנית התמודדה עם מגוון נושאים חשובים בניואנסים. אבל מבחינתי, הנושא החשוב ביותר שהם התמודדו איתו היה תמיד בריאות הנפש של פנלופה. אזהרה, ספוילרים לפרקים לשלוש העונות יבואו בעקבותיהם.

כאשר אנו מתוודעים לראשונה לפנלופה, היא נאבקת בלקיחת נוגדי דיכאון שרשם לה ד'ר ברקוביץ '. היא אומרת שהיא בסדר ושהיא לא זקוקה להם, וד'ר ברקוביץ אומר לבסוף שאם היו רושמים לה גלולות למחלת לב, האם היא תגיד שהיא גם לא צריכה את אלה? במהלך העונה הראשונה, פנלופה גם בסופו של דבר מעורבת בקבוצת טיפול ותיקת נשים.



בכל עונה, כך נראה, יש פרק כוכבי המתמקד בבריאות הנפש של פנלופה. בעונה השנייה מוצגת תרנגולי הודו קרים מהתרופות שלה ומחוץ לטיפול כי היא חושבת שחייה הולכים מצוין. היא מציגה תסמינים של אנרגיה מוגברת לפני שהיא מתנגשת בפרק דיכאוני שרואה אותה לא מסוגלת לעזוב את מיטתה. בזכות אמה ושניידר היא מקבלת עזרה, אך היא עוזרת להוציא את עצמה מהבעיה על ידי שימוש במנגנוני התמודדות שלמדה בטיפול ובקשת עזרה מהסובבים אותה.

עונה שלוש מתמודדת עם חרדות, וחרדותיה של פנלופה עצמה בפרט. מכיוון שלפנלופה יש התקפי חרדה, הסצינה גולשת לסולם אפור עם דמויות שמתנהגות בצורה מוגברת ומבליטות את הפחדים הגרועים ביותר של פנלופה. זה הפרק שבו פנלופה סוף סוף מספרת לאלנה ואלכס על ההתמודדויות שלה, כאשר אלנה מתחילה להציג גם סימני חרדה. פנלופה מבטיחה לבתה שאם היא תזדקק לעזרה, היא תקבל אותה.

זה חשוב מסיבות רבות, אבל מבחינתי זה אומר כל כך הרבה לראות את המאבקים שלי משתקפים על המסך. גם אני התבאסתי על נטילת תרופות למחלת הנפש שלי, ודחפתי לקבל טיפול. טיפשתי בטורקיה הודו קר מהתרופות ונפצעתי בניסיון לזחול חזרה לנורמליות. התקפי החרדה שלי לא גורמים לעולם להיכנס לשחור-לבן, אך בכל זאת הם מחוספסים.

פנלופה היא אחת מדמויות הסיטקום האהובות עליי בכל הזמנים בגלל העובדה שגם היא מתמודדת עם בריאות הנפש, ושזה לא פתרון מיידי עבורה. אנו רואים אותה מתמודדת עם זה בדרך שלה, עם בליטות מהירות וטעויות והצלחות. היא לא לוקחת כדור ולקסם נרפאת. היא לא מושלמת, ובחוסר השלמות הזו, היא הופכת לדמות חזקה עוד יותר והשראה לאלו מאיתנו שנאבקים גם על בסיס קבוע.

כמי שמתמודד עם דיכאון וחרדה, זה מרענן לראות את זה מתואר ככה על המסך הקטן. לרוב, דיכאון שולט בכל קשתו של הדמות, או שהוא נופך לטרף טרופיים מסוגלים לגבי תרופות, טיפול או המחלה עצמה. פנלופה לעולם לא הופכת לטרופית. היא כל כך הרבה יותר מבריאותה הנפשית, למרות שהיא יודעת שהיא צריכה לדאוג לזה למשך שארית חייה.

בפרק אחד היא אומרת שהיא תצטרך להיות בתרופות למשך שארית חייה, שנגח בי כמו משאית. הקבלה שהדברים תמיד ידרשו תרופות היא קשה. אני נאבק ברעיון להיות קבוע בתרופות מעכשיו ועד למוות החום של היקום. גם פנלופה נאבקת בזה. אבל היא עוברת דרך. היא ממשיכה לקחת את התרופות שלה והולכת לטיפול. היא אולי בדיונית, אבל אם היא יכולה לעשות את זה, גם אני יכולה.

המופע מתנדנד בקצה בטל הביטול, אז ראשית, לך תגיד לנטפליקס לחדש אותו וגם לראות אם לא צפית. שנית, תודה לגלוריה קלדרון קלט על יצירת דמות כה חשובה לאלו מאיתנו הנאבקים בבריאות הנפש, ותודה לג'וסטינה מצ'אדו על כך שהיא מציגה אותה כל כך יפה. כשאני מוצא את עצמי בעת צרה, פנלופה אלווארז מגיעה אלי, מדברת מילות חוכמה: קח את התרופות שלך ודאג לעצמך.

(תמונה: Netflix)

רוצים עוד סיפורים כאלה? הפוך למנוי ותמוך באתר!

- למרי סו יש מדיניות תגובה קפדנית האוסרת, אך אינה מוגבלת, להעלבות אישיות כלפי כֹּל אֶחָד , נאום שנאה וטרול. -