ג'ון אוליבר מגייס את ניל דגראס טייסון, ריטה מורנו, לילי טומלין ועוד בסיפור האפוטרופסות של הערב בשבוע שעבר


המארח מתחיל בדיבורים על 49 מיליון אמריקאים שהם בני 65 ומעלה, והעובדה שהמספר יגדל רק בזינוק הנקרא לפעמים צונאמי הכסף, (או הכינוי שעובר כריסטופר פלאמר בטבעת הלחימה שלו בכלוב התת קרקעי). . מה שאנו רואים אז הוא שאזרחים ותיקים וזקנים מגיעים בסופו של דבר למקרים של שחיתות אפוטרופוס וניצולם כאשר אפוטרופוסים מנצלים את מחלקתם באשמות מגוחכות - תיק פארקים באפריל להיות אחד הבולטים ביותר.

אוליבר עובר רישומים פיננסיים שונים שיגרמו לך לסת את הלסת, כולל אחת בה אפוטרופוס למעשה גבה 100 שעות ביום ואחר שראה כי 108 $ מחויבים בגין מכנסי מתיחה. המאה השעה, כך מציין המארח, בלתי אפשרית אלא אם כן אחד נמצא בכספית הפלנטה, שכידוע כל יום נמשך 1407 שעות כדור הארץ.

אם זה נראה קצת יותר מדעי שבוע שעבר הערב הבדיחות הרגילות, מתוודה אוליבר, אני אהיה כנה, זו בדיחה שתוכננה באופן בלעדי עבור ניל דגראס טייסון. אבל מה טייסון חשב על הבדיחה? המדען הידוע לשמצה בבדיקת עובדות ותיקון שוקל בקצרה:

כן, אבל הזמן שנתת היה קצב הסיבוב של מרקורי. זה לא אותו דבר כמו יום. יום על כספית יהיה כמובן מזריחה ועד זריחה. (ארוך פי 3 ממה שאוליבר נתן)

המארח מגיב, ורומז בקצרה על התגובה הבלתי פוסקת של סם בי המופנית כלפי איוונקה טראמפ. שתוק את ניל! שתוק! אומר אוליבר, למה אתה צריך להרוס הכל! פשוט תיהנו ממשהו, פעם אחת בחייכם המזוינים! מה לא בסדר איתך, אתה חסר פגם - אה, לא משנה, זה לא שווה את זה. זה לא שווה את זה. רעיון רע.

אך כשחוזר לאפוטרופסות, אוליבר מדגיש את היעדר המשאבים בבתי המשפט הממלכתיים והמקומיים, ואת היעדר התקנות, כולל העובדה שרק 12 מדינות דורשות הסמכת אפוטרופוסים מקצועיים. יש הרבה מה לעשות איך אנחנו מטפלים בזקנים שלנו, והמארח מציין שזה גם הכרחי, אם כי סיוט מזוין לנהל שיחות גלויות עם האזרחים המבוגרים שלנו על איך הם רוצים שיטפלו בהם.

מודע לכך שהוא פחות אזרח ותיק ויותר חרא קדוש הוא באמת בן 41 בלבד, הפרק מסתיים ב- PSA של קלוריס ליטמן, לילי טומלין, וויליאם שטנר, פרד וילארד וריטה מורנו על הזדקנות, היפופוטמים. והופך את טום הנקס לאפוטרופוס שלך.

(תמונה: screencap)